בן משה נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

החלטה

מבוא

עסקינן בתביעת התובע, יליד 1958 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 1.2.12 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

לפני, בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 2.1.13 (להלן: "הועדה הרפואית לעררים") אשר קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה) תשט"ז-1956 בגין הגבלה בתנועות ע"ש מותני. יאמר כי הועדה הרפואית לעררים קבלה את ערר התובע על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 7.11.12 (להלן: "הועדה הרפואית מדרג ראשון") אשר קבעה כי נכותו הינה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי, אולם קבעה כי נכות זו הינה בגין עבר רפואי קודם.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות הנתבעת

אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

התובע נבדק ע"י רופאי הועדה הרפואית מדרג ראשון אשר מצאו כי לתובע הגבלה קלה בתנועות הצוואר בגינה נקבעה לו נכות צווארית בשיעור של 10% לפי ס' 37(5)(א) לתקנות. אולם הופחתו 10% נכות על פי ס' 37(5)(א) בגין עבר רפואי קודם, ועל כן קבעה הועדה הרפואית מדרג ראשון כי לא נותרה לתובע נכות צווארית בגין התאונה;

הועדה הרפואית מדרג ראשון שבדקה את התובע בדיקה קלינית הוסיפה וקבעה כי לא נותרה לו כל נכות צמיתה בגב תחתון ועל כן לא קבעה לו כל נכות בגינה. משכך גם לא ניכתה נכות בגין מצב רפואי קודם;

התובע כלל לא נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים ועל כן אין כל עדות כי התובע נבדק ו/או כי נמדדו טווחי התנועה בצוואר או בגב תחתון. קביעתה נסמכת אך ורק על העיון בתיעוד הרפואי ומבלי שטרחה לבדוק בעצמה את התובע ולהעריך את נכותו;

הועדה הרפואית לעררים קבעה כי: "לאחר שבדקה את תיקו הקודם מ-2002, מצאה שאין לנכות מצב קודם ומשאירה את נכותו בשיעור 10% ס' 37(7)(א) ... ", שהינו סעיף נכות בגין הגבלה קלה בע"ש מותני ולא צווארי;

הועדה הרפואית לעררים טעתה טעות יסודית, מאחר והועדה מדרג ראשון לא קבעה כל נכות בגין הגבלה בגב תחתון ולפיכך, לא נוכתה על ידה כל נכות בגין עבר רפואי קודם;

המשיב לא נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים ולפיכך לא היתה לה כל התרשמות בלתי אמצעית באשר למצבו הקליני ו/או הרפואי, קל וחומר כי לא יכלה להעריך את נכותו;

קביעת הועדה הרפואית לעררים כי לא נמצא בכרטיסו הרפואי של התובע עבר רפואי בגין הגבלה בגב תחתון (קביעה אשר גם היא שגויה לאור הממצאים הרפואיים שבתיק), אינה רלוונטית מקום שהועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי בבדיקתה לא נמצאה נכות צמיתה;

הועדה הרפואית לעררים הסתמכה אך ורק על תיקו הרפואי של התובע משנת 2002 מבלי שעיינה לעומק בתיק הרפואי כולו המלמד על עבר רפואי עשיר בכל הנוגע בע"ש מותני. על כן המסקנה המתבקשת הינה שהועדה כלל לא עיינה בתיק הרפואי המלא;

טענת התובע בפני הועדה הרפואית לעררים כי לא סבל בעבר מהקרנות לרגל עומדת בסתירה לתיעוד הרפואי;

בהתאם להלכה הפסוקה, משהועדה הרפואית לעררים לא בדקה את התובע ולא נדרשה למצב קודם בע"ש מותני, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור בדרך של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.

תמצית טענות התובע

אביא להלן את תמצית טענות התובע: